שמואל כץ (צייר)
שמואל (אלכסנדר[1]) כץ (18 באוגוסט 1926 – 26 במרץ 2010) היה צייר, מאייר וקריקטוריסט ישראלי. ציוריו ורישומיו של כץ מאופיינים בקו קליל ובהומור.
ביוגרפיה
דמותו של צייר קריקטורות – קריקטורה של שמואל כץ בכניסה למוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון
נולד בווינה בירת אוסטריה להורים ממוצא הונגרי. לאחר סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית במרץ 1938, עבר עם משפחתו להונגריה. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה ב-1944, נלקח כץ למחנה ריכוז ביוגוסלביה, ברח לבודפשט והסתתר במרתפי הצירות השווייצית עד בואו של הצבא האדום. בתקופת המלחמה היה חבר בתנועת "הנוער הציוני", ולאחריה, בבודפשט, הצטרף לתנועת "השומר הצעיר". ב-1945 החל ללמוד ארכיטקטורה בטכניון בודפשט. עלה לארץ ישראל במסגרת עלייה ב' ב-1946. תערוכתו הראשונה הייתה במחנה מעצר בקפריסין, לשם הועבר לאחר שאוניית המעפילים שבה עלה, "כנסת ישראל", נתפסה על ידי הבריטים.
ב-1947 עלה כץ בעקבות נתינת היתרי עלייה לגרעין "האחד במאי" של השומר הצעיר, שבו היה חבר. לאחר עלייתו הצטרף להכשרה בקיבוץ אילון, וב-8 באוקטובר 1948 ייסד עם חבריו לגרעין את קיבוץ געתון, בו היה חבר עד אחרית ימיו.
בין השנים 1953–1950 היה צייר בשבועון "משמר לילדים". בשנים 1954–1953 השתלם באקול נסיונל סופרייר דה בוזאר שם למד ליטוגרפיה, תחריט נחושת, פרסקו ומוזאיקה, וסייר בארצות מערב אירופה.
ב-1955 הצטרף למערכת העיתון "על המשמר" כצייר ועורך גרפי. ב-1958 ערך מסע לאפריקה המזרחית, שהשפיע רבות על גיבוש סגנונו האמנותי והטכני. ב-1962 הוציא יחד עם נתן שחם אלבום מצויר "מסע בארץ כוש". ב-1976 ערך ביקור באיראן, ובנובמבר בשנה שלאחר מכן הציג בטהראן תערוכת ציורים של אירן וירושלים. ב-1979 ביקר במצרים פעמיים עם משלחת ה"אוטונומיה" והתקבל לראיון אישי עם הנשיא אנואר סאדאת. ב-1983 ביקר בהונגריה כחבר משלחת "שלום עכשיו".
הוא אייר מאות ספרים ובמיוחד התפרסם כמאייר של ספרות ילדים. בין המפורסמים שבספרי הילדים אותם אייר ניתן לציין את "דירה להשכיר" מאת לאה גולדברג ואת הספרים הראשונים בסדרת חסמבה מאת יגאל מוסנזון. בין היתר זכה בפרס נורדאו לאמנות ב-1974, בפרס עיריית תל אביב על שם נחום גוטמן ב-1985 ובפרס "עיפרון הזהב" מטעם המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון ב-2007.
ציוריו של כץ הוצגו בתערוכות רבות בישראל. בשנים האחרונות לחייו זכה למספר תערוכות משמעותיות, בהן "צייר בשדה הקרב" במוזיאון פתח-תקווה ב-2005, תערוכה מיני-רטרוספקטיבית ב"בית יגאל אלון" בגינוסר ב-2008, והתערוכה "זכרונות מצוירים" בגלריה "מרכז הקצה" בנהריה ב-2008.
כץ היה קריקטוריסט בעיתונים "על המשמר", "מעריב" ובעיתון השווייצרי "Nebelspalter".
בשנים האחרונות לחייו זכה לעדנה והכרה בחשיבות עבודותיו לעולם האמנות הישראלי, כפי שהדבר התבטא במספר תערוכות היחיד שהציג. נפטר בגיל 83 כתוצאה מאירוע מוחי. הותיר אחריו שתי בנות. בתו, יעל, נשואה לדב חנין.
פרסים
- 1959 – מדליה בתערוכה הבינלאומית לאמנות הספר בלייפציג, גרמניה.
- 1961 – הפרס לרישום ואקוורל של הביאנלה לאמנים צעירים בפריז.
- 1974 – פרס נורדאו לאמנות, תל אביב.
- 1985 – פרס עיריית תל אביב ע"ש נחום גוטמן.
- 1988 – פרס אנדרסן של IBBY, בזל.
- 1997 – פרס בינלאומי לקריקטורות בבודפשט.
- 2006 – פרס דוש לקריקטורה.[2]
- 2007 – פרס "עיפרון הזהב" מטעם המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון.
-
מספריו
- 2003 גורלו של צייר: קו עובר בין אוסטריה, הונגריה וישראל. הוצא לאור במקור ב-2001 כ-Mein Schicksal war die Ausnahme: Erinnerungen eines Zeichners und Karikaturisten an Österreich, Ungarn und Israel, וינה:
- http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%9B%D7%A5_%28%D7%A6%D7%99%D7%99%D7%A8%29St. Pölten
tipid1
קלאסיקה ישראלית 